לאתי היקרה שלום רב,
אני רוצה לשמח אותך ואת הצוות וכמובן יגאל רחב הלב ולשתף אתכם לגבי סוג של ליווי מתמשך שאני מקיימת עם חייל משוחרר.
סשה פבלובסקי השתחרר באפריל 2009 ומאז אני איתו בקשר. חייל בודד מאוקרינה, ללא משפחה בארץ, שרת שרות מלא בצנחנים. פגשתיו מיד לאחר שחרורו. הוריו ואחיו באוקרינה. חי בגפו בקיבוץ מצובה. עם שחרורו פניתי ל"מעברים" שבאזור המועצה האזורית שלנו "מטה אשר" ותוך ימים ספורים קיבל עבודה במפעל מיגון ידוע, בייצור. עבד שם שנה במשמרות, בחריצות ומסירות וללא לאות וחסך כסף. במשך השנה סשה ואני היינו בקשר טלפוני (על פי רוב הוא יזם את השיחות לפי צרכיו וגם מתוך התעניינות בשלומנו), והוא הוזמן לביתנו בחגים ביחד עם משפחתנו אותה הוא כבר מכיר (וביחד עם יבגניה וחברה המשרת בקבע שגם הם בני בית אצלנו). ביוני השנה עזב את עבודתו מתוך מטרה להמשיך בלימודים ולנסוע למשפחתו (היה שם כ-6 שבועות וחזר בסוף יולי).
במשך השנה התייעץ עמי לגבי המשך לימודיו כהנדסאי בעיצוב תעשייתי (את הכסף חסך למחיה לתקופת לימודיו).
מצאנו שבמכללת אריאל התחום הזה קיים, אך לדאבונו הוא נכשל בבחינת הכניסה שנערכה לפני כשבועיים. סשה היה מתוסכל! איבד את מקום עבודתו ומחייתו, והיה נראה שהוא מתייאש. הכל נראה לו מעורפל ללא בטחון, עתיד וגב כלכלי. הוא שקל לעזור לחו"ל כדי לעבוד שם. נפגשנו ושוחחנו.
באמצעות חבר המועדון שלנו אדריכל אריה דרור, בדקנו איזה סוג של הנדסאות יתאים לו.
ביום ראשון שעבר הוזמן לביתנו מנהל מכללת הנדסאים אורט בראודה, כרמיאל, ביחד עם סשה, מר משה זיו. מר זיו השקיע שעתיים מזמנו למען סשה עקב נדיבות ליבו הרבה לעזור לחיילים בודדים. הוצע לסשה ללמוד הנדסאות תעשיה וניהול. משה זיו הבטיח לו עזרה בלימודים, שמירת מקום במעונות עבורו, מלגה של 90% שניתנת לחיילים, ואפילו עבודה למחייתו ב"מנזה". מחר, יום שלישי, ייפגש סשה עם ראש מגמת תעשיה וניהול במכללה כדי לבדוק את התאמתו ונטייתו למקצוע זה. כעת הדלת פתוחה, תקוותו של סשה חזרה אליו ואני מקווה לטוב.
בברכה ובידידות
מירי לוי
עמיתים-נהריה
.jpg?id=8604144)